יום ירושלים בחודש זיו

יום שחרור ירושלים (החל בכ"ח באייר) משלים את יום העצמאות (החל בה' באייר), כימי הלל והודיה בחודש זיו (כך נקרא חודש אייר בתנ"ך), המחזירים לכל התקופה שבין פסח לשבועות, את מיוחדותם כימי הזיו של ישראל.  בתקופה זו השדות מוריקים, הפרחים פורחים, המים בנחלים זורמים, החיטה מזהיבה, ופירות הקיץ החדשים מצטרפים לפירות החורף שעדיין נמצאים, למגוון צבעים מרהיב בשווקים (שחזרו לפעילות אחרי הקורונה).  זוהי תקופה נהדרת, ממנה יש להשיל את כל מנהגי האבלות שדבקו בה בשנות הגולה, ולחדשה כתקופה הנהדרת שבקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל במדינת ישראל.

הרב חיים דוד הלוי מצא רמז לחשיבותם של יום העצמאות ויום ירושלים בכך שהוא השלים את סימני ימי החגים המופיעים בתלמוד בציינו שביום שביעי של פסח – יחול תמיד יום העצמאות (בתאריכו הנכון), וביום שבו חל חג השבועות –  יחול תמיד יום שחרור ירושלים.

גם יום ירושלים, כמו יום העצמאות, נקבעו על ידי הרבנות הראשית כימים שיש לגמור בהם את ההלל, אך הקביעה לאמר הלל בברכה ביום העצמאות התפתחה בהיסוס. היו זריזים, שבעבורם נס הקמת המדינה היה גדול מספיק והצדיק אמירת הלל עם ברכה ביום העצמאות.  לאחרים, רק לאחר שחרור ירושלים, משנקבע לאמר הלל בברכה ביום כ"ח באייר, הסתיים ההיסוס ונקבע לאמר הלל בברכה גם ביום העצמאות שהוא חשוב יותר מיום ירושלים.  תהליך דומה של עצמאות, קוממיות וביסוס הריבונות, קרה גם ליהודה המכבי שבתחילה קבע את חנוכה לציון ניצחון המרד על היוונים, אך היסס להכריז על ניצחונו כחנוכה לדורות.  רק לאחר שארע "נס פח השמן" לעיני כלל ישראל, והוכיח לעם ישראל כי פועלם היה בסיוע ההשגחה להביא תשועה לעם ישראל, יהודה הכריז על שמונת ימי החנוכה כ"חנוכה לדורות".  דור תש"ח הבין את גודל השעה ואת חשיבות אמירת הלל ביום העצמאות, אך לא ראה את "נס פח השמן" והיסס לקבוע הלל בברכה לדורות.  רק כשהושלמה המשימה וירושלים שהוכרזה כבירת ישראל כבר בתש"ח שוחררה ואוחדה, דור תשכ"ז נוכחו לדעת שמדינת ישראל אינה רק ניסיון מדיני שעלה יפה.  באו נסי תשכ"ז וחיזקו את האמונה בסיוע האלוהי כבר מימי תש"ח, ולכן התקינו קריאת הלל בברכה לדורות גם ביום שחרור ירושלים וגם ביום העצמאות.

כמו שביום העצמאות אנחנו דורשים מכל חלקי החברה הישראלית לעדותיהם לכבד את חשיבות היום ומנהגיו (עמידת דום בצפירה, אמירת הלל בברכה, במות בידור ומנגל), כך נדרוש מכל חלקי החברה הישראלית לגווניה לעצב את חגיגות יום ירושלים בכל רחבי המדינה באופן ישראלי-יהודי, בו תשתלב גם אמירת הלל בברכה.

 

יום העצמאות יהודי-ישראלי

בחגיגת יום העצמאות של מדינת ישראל בשמחה ובתשבחות יש ערך חשוב בהחזרת ימי הזיו שבין פסח  לשבועות (תקופת ספירת העומר) להיות התקופה היפה, הפורחת והשמחה בארץ ישראל.  יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים מטהרים תקופה זו מן הקדרות ומנהגי האבל שאפפו אותה ומחזירים לה את רעננותם הקדומה, ימי זיו וזוהר לעם ישראל במדינת ישראל.

כדי שיום העצמאות ישמר במתכונת יהודית-ישראלית בלוח השנה העברי, חשוב לעגן אותו בתפילה ובברכות בדומה לחנוכה, שהרי היום הראשון בחנוכה נקבע לציון ניצחון החשמונאים על היוונים, שבלעדיו לא ניתן היה לטהר את המקדש ולחדש את עבודתו כולל הדלקת המנורה, המצוינים בשאר ימי החנוכה.

הרבנות הראשית לישראל (בהנהגת הרבנים יא"ה הרצוג ובמ"ח עוזיאל זצ"ל) קבעה כבר בשנת תשי"א את המתכונת לציון היהודי של יום העצמאות הישראלי, שעיקריו: תהילות וברכות מיוחדת, קידוש וברכת שהחיינו בערב יום העצמאות; אמירת הלל מלא, תפילה לשלום המדינה ומגיניה, וקריאת קטע מהנביא  (ישעיהו י' ל"ב – י"ב ו') בשחרית של יום העצמאות.  הרב חיים דוד הלוי הציע להוסיף עוד ברכות ותשבחות ליום העצמאות בדומה לנהוג בחנוכה: להוסיף קריאה בתורה (דברים כ"ו, א'-י"א) להפטרה שכבר קבע הרב עוזיאל; להוסיף "על הניסים" שבו הודאה לה' על הניסים שעשה לדורנו, על שנתן בלב האומות להחליט על הקמת מדינת ישראל, ועל שעמד לעם ישראל במצבם הדל והחלש במלחמת השחרור שהסתימה בקוממיות ישראל.  הוא אף הציע להוסיף בכל אחת מברכות העמידה ביום העצמאות פסוק שבח או בקשה המתייחס למדינת ישראל.

כך, בשילוב של הטקסים הממלכתיים שקבעה המדינה ושל התפילות והברכות המיוחדות, יצוין יום העצמאות כחג יהודי-ישראלי של ממש בלוח העברי על ידי כל קהילות ישראל (ביותר שמחה והשתתפות מחנוכה).

יום עצמאות שמח לתפארת מדינת ישראל !