על טומאת הנידה בימינו

שאלה: …. ברגע שאישה נוגעת שוב באדם שנגע בה בזמן טומאתה- נניח בילד שלה, או מתיישבת על מושב שנטמא בטומאת נידה- היא שבה ונטמאת בטומאת נידה. במצב של טומאת נידה יש איסור על קיום יחסים…

תשובה:

רבי עקיבא הוא זה שקבע  סימן לסיום הנידה – "תהא בנדתה עד שתבא במים" (בניגוד לעמיתיו הרבנים שחשבו שאישה בנידתה צריכה להיות מנודה – מבודדת, לא להתרחץ, לא להתאפר, לא להתרועע).

לפי הרב חיים דוד הלוי, אין טומאת הנידה אלא למקדש ולקדשיו ולבעלה בלבד. לכן, כל שאישה עושה לבעלה ולביתה, נידה עושה גם כן. בימי טומאת האישה חלות על בני הזוג חובות פרישה שעיקרם: פרישות ממגע מיני, שינה במיטה נפרדת, אכילה ושתייה בכלים נפרדים והימנעות ממזיגת יין או הצתת סיגריה אחד לאחרת. אם הוא חולה או היא חולה, יכול/ה הבריא/ה לסעוד את החולה בהיעדר ברירה אחרת. הרב ח"ד הלוי קובע שאישה נידה צריכה לקיים את כל המצוות שבהן היא מחויבת ושקיבלה על עצמה כבכל יום אחר כשאינה נידה, כולל ביקור בבית-כנסת.  אחרי הטבילה – מוסרות המגבלות.

לאור זאת, הדוגמאות שאת מביאה יכולות לנבוע מפירוש פשוט של הכתוב בתורה, אך לשמחתנו ההלכה הולכת, ופוסקים אמיצים מוליכים אותה ליותר התחשבות שתאפשר לבני האדם בזמננו לחיות על פי עקרונות התורה.

נשות ישראל ראויות להחליט בעצמן

נדהמתי לשמוע שבקופת חולים ישנן אחיות שבודקות לנשים את מצב נידתן וקובעות את גורלן לטומאה או לטהרה. איך יעלה על הדעת שנשות ישראל המשכילות (כלן סיימו תיכון לפחות), והעצמאיות (הממלאות תפקידים שונים בשרות הציבורי, בתעשיה, במסחר ובשרותים) לא יכולות לקבוע בעצמן את מצב נידתן?

קראתי בעיון את מאמרה של רבקה נריה – בן שחר בהארץ בשבת 3/1/20     https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8348981

אני רוצה להוסיף לדבריה הנחרצים, את שאמר הרב ח"ד הלוי על כישורן של נשות ישראל לקבוע בעצמן את שלבי הנידה והטהרה.

הרב חיים דוד הלוי סומך על נשות ישראל ועל בינתן לקבוע את אורך המחזור החודשי שלהן ואת המנהג שעל פיו יקימו את ימי הליבון, באומרו : "אנו סומכים על נשותינו, והן מחמירות על עצמן". הוא משוכנע שאשה ישראלית מודרנית תבדוק את עצמה כנדרש ותקבע בעצמה את זמן טבילתה (מקור חיים למשפחה, עמ'  64- 95).  יתרה מזאת, הוא טוען כנגד בעלים המבקשים מנשותיהם לנהוג הקפדה יתרה, או לפי מנהג משפחת הבעל, שאל להם להתערב בעניינים שבהם האישה מחליטה בעצמה כימי הנידה והטהרה, כי נושא זה אינו שייך לבעל ולמנהגי בית אביו (עשה לך רב, תשמ"א 4 / נ"ט).

הרב ח"ד הלוי מצמצם את מגבלות על האישה הנידה למינימום המחויב לפרישות בין האיש לאשתו. הוא מעודד נשים להמשיך בכל מטלותיהן בבית ובציבור גם בעת נידתן, וקובע שאישה נידה צריכה לקיים את כל המצוות שבהן היא מחויבת ושקיבלה על עצמה כבכל יום אחר, במיוחד הקפדה על חובת האישה להתפלל כדרכה, גם לבדה וגם בציבור (מקור חיים לבנות, עמ' 32).