ראש השנה חל השנה בשבת ובכך מודגש הייחוס שלו – "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם" – יום הולדת לעולם ויום הולדת לאדם נזר הבריאה. על ראש השנה נאמר "זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ". בשונה מרוב המועדים האחרים, אין לראש השנה קשר למחזור הטבע בישראל, או לאירוע היסטורי בתולדות ישראל. גם לבני הקיבוצים המקימים בית כנסת בקיבוצם, חשוב במיוחד לחוג בו את ראש-השנה ויום-הכיפורים (להם אין הקשר לטבע או לארץ כמו לשאר החגים). אז מהו אותו "זכרון תרועה" בו עלינו לעסוק בראש השנה?
עזרא הסופר הבין את שעלינו לעשות במועד זה. ראשית ללמוד תורה ולהתפלל: "לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה … וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה". שנית, הוא ביקש לודא שהתפילה תרומם את ליבנו, והוסיף לענייני היום ארוחה משפחתית גדולה ומכובדת: "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים … וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם".
ראש-השנה הוא יום-טוב וגם המסר שבו נשגב. את המסר המיוחד של ראש-השנה אנו לומדים בתפילת מוסף, בקטעי מלכויות, זכרונות ושופרות, ומפנימים אותו בשמיעת קול שופר בתקיעה, בשברים ובתרועה. כפי שפירשו חכמים את הפסוק: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם … וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת … וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן … אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." "אני ה' אלוהיכם" – מלכויות; "והיו לכם לזכרון" – זכרונות; "ותקעתם בחצוצרות" – שופרות.
בסדר מלכויות אנחנו מכירים במציאות הקב"ה בעולם וממליכים אותו עלינו כאל עליון כל יכול; תקיעה בשופר מודיעה על כך קבל עדה ועם, כתקיעת הכבוד בחצוצרה בכניסתו של הנשיא לאירוע ציבורי.
בסדר זכרונות אנו עושים חשבון מהעבר ולעתיד, זוכרים מה היה בתולדותינו, מכירים בהשגחת הקב"ה על עולמו ובהשפעתו על תולדות עם-ישראל; שברים של שופר גורמים לנו להשתופף, להצטנע וללמוד מההיסטוריה שעלינו לקבל החלטות נבונות כדי להתקיים ולהתקדם.
בסדר שופרות מתברר לנו שהתורה מן השמים, אך מחויבויותיה "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא … בְּפִיךָ וּבִֽלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתֽוֹ"; אל לנו להסתמך על נסים שיעשה המלך, או על זכרונות של הבטחות שבזכותם ניגאל. עלינו לקחת אחריות לגורלנו ולקול תרועה של שופר להזדרז ולרוץ לעשות מעשים חשובים וטובים,
שיחדשו עלינו שנה טובה ומבורכת, בריאה , מוצלחת ומאושרת.