פרשת "משפטים" מרובה במצוות והיא המשך לעשרת הדברות שניתנו בפרשת "יתרו" וביחד אתה מרכיבה את תורת העקרונות המצומצמת שניתנה לבני-ישראל על פי ה' ביד משה.
יש בה מצוות אמונה ופולחן, כמו "שלש רגלים תחוג לי בשנה", שמירת כשרות – "לא תבשל גדי בחלב אמו".
יש בה הרחבה לחלק מהמצוות האמוניות שבעשרת הדברות: "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" משלים את "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". כמו גם הרחבה למצוות שבין אדם לחברו שבעשרת הדברות: "מכה איש ומת מות יומת, ואשר לא צדה … ושמתי לך מקום אשר ינוס שם" משלים את "לא תרצח"; או איסור גניבות חקלאיות: "כי יגנוב איש שור", כהרחבה ל"לא תגנוב".
אך רוב המצוות בפרשת "משפטים" הן מצוות שבין אדם לחברו. היחס המכבד בו צריך לנהוג כל אדם, גם כלפי עבד עברי ואמה עבריה, גם "גר לא תונה" וגם "אלמנה ויתום לא תענון". חובות הבטיחות ומניעת אסון: "וכי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה", "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש" …. וחובת הפיצויים למי שנפגע – "ענוש יענש כאשר ישית עליו". חובת השומר לשמור על החפצים שהופקדו לשמירתו, וחובת השואל לשמור את מה ששאל: "וכי ישאל איש את רעהו ונשבר, שלם ישלם". הסדרת הלוואות הכספים : "ואם כסף תלוה … ולא תהיה לו כנשה" , גם כדי לעזור לנצרכים לסיים את החודש (או את משימתם) וגם כדי להשקיע במשק משגשג. חובת משפט צדק לכל בני האדם – "לא תטה משפט", לא לטובת העשיר ולא לרעת האביון. האיסור לקחת שוחד ולקלל ממלאי תפקידים כדי לא לפגוע בסדר הציבורי.
גם הדמוקרטיה נרמזת בפרשה זו: "אחרי רבים להטות", לאמר שהחלטות צריכות להתקבל ברוב קולות של מנהיגי הציבור ושליחיו, שיפעלו בהגינות וביושרה למען שולחיהם, ללא חשש מלחצים וללא מורא מסחטנים (אם כי ביהדות לדורותיה לא היתה דמוקרטיה כמוכר לנו בישראל היום).
כמו שרוב של עשרת הדברות עוסקות במצוות שבין אדם לחברו, וכמו שבפרשת "משפטים" רוב החוקים עוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, כנראה שאנחנו צריכים לשנות את הקביעה מיהו "צדיק" יהודי. צדיק אינו מי שגדול במצוות שבין אדם למקום. עלינו לקבוע שנקרא "צדיק" למי שמצטיין במצוות שבין אדם לחברו ופועל לטובת דמוקרטיה שיש בה החלטות של רוב והתחשבות במיעוט.