על טומאת הנידה בימינו

שאלה: …. ברגע שאישה נוגעת שוב באדם שנגע בה בזמן טומאתה- נניח בילד שלה, או מתיישבת על מושב שנטמא בטומאת נידה- היא שבה ונטמאת בטומאת נידה. במצב של טומאת נידה יש איסור על קיום יחסים…

תשובה:

רבי עקיבא הוא זה שקבע  סימן לסיום הנידה – "תהא בנדתה עד שתבא במים" (בניגוד לעמיתיו הרבנים שחשבו שאישה בנידתה צריכה להיות מנודה – מבודדת, לא להתרחץ, לא להתאפר, לא להתרועע).

לפי הרב חיים דוד הלוי, אין טומאת הנידה אלא למקדש ולקדשיו ולבעלה בלבד. לכן, כל שאישה עושה לבעלה ולביתה, נידה עושה גם כן. בימי טומאת האישה חלות על בני הזוג חובות פרישה שעיקרם: פרישות ממגע מיני, שינה במיטה נפרדת, אכילה ושתייה בכלים נפרדים והימנעות ממזיגת יין או הצתת סיגריה אחד לאחרת. אם הוא חולה או היא חולה, יכול/ה הבריא/ה לסעוד את החולה בהיעדר ברירה אחרת. הרב ח"ד הלוי קובע שאישה נידה צריכה לקיים את כל המצוות שבהן היא מחויבת ושקיבלה על עצמה כבכל יום אחר כשאינה נידה, כולל ביקור בבית-כנסת.  אחרי הטבילה – מוסרות המגבלות.

לאור זאת, הדוגמאות שאת מביאה יכולות לנבוע מפירוש פשוט של הכתוב בתורה, אך לשמחתנו ההלכה הולכת, ופוסקים אמיצים מוליכים אותה ליותר התחשבות שתאפשר לבני האדם בזמננו לחיות על פי עקרונות התורה.

מתורת עקרונות מצומצמת להלכה הולכת

משה קיבל בסיני תורה המורכבת ממספר רבדים.  החלק העיקרי שניתן בהתגלות לכל העם בהר-סיני הוא "עשרת הדיברות" החקוקות על לוחות האבן, כמתואר בפרשת "יתרו". יש המרחיבים את עיקרי התורה וכוללים בה את פרשת "משפטים", שניתנו למשה בשתי עליותיו להר סיני (שנמשכו שמונים ימים); גם כך התורה-שבכתב קצרה מאד. גם אם מרחיבים עוד קצת וכוללים את ארבעת חומשי התורה הראשונים, עדין זוהי תורת עקרונות מצומצמת, תורה מן השמים שניתנה לישראל על ידי משה רבינו אדון הנביאים.

לפי הרב חיים דוד הלוי, התורה המצומצמת שניתנה למשה בהתגלות בהר-סיני ושאותה הוא מסר לישראל, כוללת "מצוות שהן עקרונות ויסודות, כעין ראשי-פרקים, על פיהם ניתן לבנות צורות חיים שונות בתקופות שונות, שאותן אפשר להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים".  זוהי התורה-שבכתב והיא סגורה וחתומה. משה העביר אותה מפי הגבורה לעם ישראל ככתבה וכלשונה וכך היא תישאר – תורת עקרונות אלוהית נצחית ללא כל שינוי.  מכאן המנהג לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, כאילו אנו שבים ומקבלים עלינו את תורת העקרונות כהווייתה.

ומה עוד ניתן למשה בסיני?

נמסרו לו גם עקרונות התורה-שבעל-פה:  עקרונות לפירוש התורה, שלפיהם ידע כיצד לקיים את המצוות, וכן הראה הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ומה שסופרים עתידים לחדש.  לפי עקרונות הפירוש שניתנו למשה בסיני יכלו מורי הוראה בכל דור להבין דבר מתוך דבר ולהתאים את פרטי יישום העקרונות לסביבתם ולתקופתם.  משה העביר את עקרונות פירוש התורה ויצירת התורה-שבעל-פה לחכמים והם העבירום הלאה במהלך הדורות.  התורה-שבעל-פה היא הבסיס לאורח החיים היהודי שהתפתח במהלך הדורות ובו הלכות רבות שכל אחת מהן תלויה במספר מילים מתוך תורת העקרונות המצומצמת.

כך נוצר המושג "הלכה", אותה הרב חיים דוד הלוי מתאר: "גדר הלכה הוא משורש הלוך, והוראתו דבר שהולך ובא מקדם ועד סוף, דהיינו דבר המקובל בישראל והולך מסיני ועד עתה, או שישראל מתהלכים בו, וזו הדרך המקובלת שילכו בה ישראל". הנחת היסוד היא, שתורה-שבכתב הקדושה נתנה לנו חוקים ומשפטים צדיקים וישרים, מלפני אלפי שנים ואנו נוהגים לפיהם כהלכה עד היום ונמשיך ללכת לאורם עד סוף הדורות. גמישות ההלכה מתבטאת בכך, שקיומם של עקרונות התורה-שבכתב התאפשר משום שניתנה רשות לחכמי ישראל לדורותיהם לחדש חידושי הלכה על פי שינויי הזמנים והמקרים (ליצור את התורה-שבעל-פה).  בזכות גמישותה של ההלכה, עם ישראל יכול ללכת בדרך התורה והמצוות בכל הדורות.

ומהו שאומרים על חידוש "הלכה למשה מסיני"?

גמישות ההלכה היא שאפשרה לעם ישראל להתקיים בימי עצמאות ממלכות ישראל והיא שאפשרה לו לשרוד במהלך נדודיו הארוכים בגלויות. גמישות ההלכה היא שמאפשרת גם כיום לעם היהודי המחדש את עצמאותו במדינת ישראל הריבונית להתמודד עם חידושי המודרנה והטכנולוגיה, ועם בעיות חברתיות שלא התקיימו בכל תקופת הגלות לאחר חורבן בית שני.

כשהפוסקים בישראל מתאימים את עקרונות התורה-שבכתב לתנאי המקום והזמן, הם קובעים הלכה המבוססת על תורה מסיני ומותאמת לפי כללי פירוש התורה שניתנו למשה ליצירת התורה-שבעל-פה.  לכן, תוקף החידוש, או הוראת השעה, מסתמך על, ומתייחס אל, מה שניתן למשה בסיני.  כך יתכן, שבאותו נושא, בזמן אחר ובמקום אחר, תיקבע הלכה שונה על ידי הפוסק המקומי; דברי שניהם יכולים להיות אמת "ואלה ואלה דברי אלוהים חיים" – מסתמכים על התורה (שבכתב) ומותאמים על פי כלליה (של התורה-שבעל-פה), לפי הסמכות שניתנה לפוסקי ישראל.

מי יתן ונמשיך ללכת לאור עקרונות תורת אלוהים הקדושה והמצומצמת ולהאדיר תורה בהלכותיה המותאמות לתנאי הזמן והמקום, בשילוב המסורת והקדמה.