בלוג

בפרשת השבוע "פנחס" מתואר אירוע בו תעוזת נשים והערכתן העצמית הביאה אותן להשפיע על חוקי ישראל לדורותיו. חמשת בנות צלפחד: מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, באו לפני משה, אהרון והנשיאים, בככר ההפגנות – פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אך בשונה מההתכנסויות האופיניות של תלונות וטרוניות עליהן התרגלנו לקרוא בשבועות האחרונים, הם באו עם שאלה.

משה ערך מפקד לבני ישראל בו נספרו הגברים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל.  על בסיס מפקד גברים זה, נקבע איזו נחלה תקבל כל משפחה בישראל: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה … לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ,  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.  לצלפחד לא היו בנים יוצאי צבא ולכן משפחתו לא זכתה לנחלה.  על כך התמרמרו בנותיו: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהוָה בַּעֲדַת-קֹרַח,  כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ; לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה לָּנוּ – בנותיו – אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.

משה, גדול מנהיגי ישראל ,נדהם מהמשאלה הצודקת והישירה, ולא היתה לו תשובה טובה.  משה התיעץ עם הקב"ה, וקיבל תשובה נחרצת: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן.

ביוזמתן, בנות צלפחד הרוויחו נחלה למשפחתן, אך גם  יזמו תיקון חשוב לדיני הירושה בישראל: אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ – וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ בַּת – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו.  וְאִם אֵין לוֹ אַחִים – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ.

במהלך הדורות, חוקי הירושה בהלכה התפתחו להיות פחות שוויוניים, בעיקר כשלאיש יש גם בנות וגם בנים: הבנים יורשים, והנשים מקבלות די צרכן.  האלמנה מקבלת בית לגור בו וכדי כל צרכיה להמשך חייה, והבנות מקבלות את כל צרכיהן עד שיתחתנו (כולל נדוניה).   אני משוכנע שבימינו, נשים דעתניות ומורות הלכה צריכות לפעול כבנות צלפחד ולפתח את ההלכה לירושה שוויונית לבנות ולבנים, כמו שנפסקה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, גם לירושת האב שמת וגם לחלוקת הרכוש בגירושין, ולא להסתפק בכך שחוקי המדינה כן דוגלים בירושה שוויונית.  בינתיים, הסכם ממון לפני הנישואין (במקביל לכתובה המסורתית) יעניק גם כן ירושה שוויונית לבנות ולבנים.

יום שחרור ירושלים (החל בכ"ח באייר) משלים את יום העצמאות (החל בה' באייר), כימי הלל והודיה בחודש זיו (כך נקרא חודש אייר בתנ"ך), המחזירים לכל התקופה שבין פסח לשבועות, את מיוחדותם כימי הזיו של ישראל.  בתקופה זו השדות מוריקים, הפרחים פורחים, המים בנחלים זורמים, החיטה מזהיבה, ופירות הקיץ החדשים מצטרפים לפירות החורף שעדיין נמצאים, למגוון צבעים מרהיב בשווקים (שחזרו לפעילות אחרי הקורונה).  זוהי תקופה נהדרת, ממנה יש להשיל את כל מנהגי האבלות שדבקו בה בשנות הגולה, ולחדשה כתקופה הנהדרת שבקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל במדינת ישראל.

הרב חיים דוד הלוי מצא רמז לחשיבותם של יום העצמאות ויום ירושלים בכך שהוא השלים את סימני ימי החגים המופיעים בתלמוד בציינו שביום שביעי של פסח – יחול תמיד יום העצמאות (בתאריכו הנכון), וביום שבו חל חג השבועות –  יחול תמיד יום שחרור ירושלים.

גם יום ירושלים, כמו יום העצמאות, נקבעו על ידי הרבנות הראשית כימים שיש לגמור בהם את ההלל, אך הקביעה לאמר הלל בברכה ביום העצמאות התפתחה בהיסוס. היו זריזים, שבעבורם נס הקמת המדינה היה גדול מספיק והצדיק אמירת הלל עם ברכה ביום העצמאות.  לאחרים, רק לאחר שחרור ירושלים, משנקבע לאמר הלל בברכה ביום כ"ח באייר, הסתיים ההיסוס ונקבע לאמר הלל בברכה גם ביום העצמאות שהוא חשוב יותר מיום ירושלים.  תהליך דומה של עצמאות, קוממיות וביסוס הריבונות, קרה גם ליהודה המכבי שבתחילה קבע את חנוכה לציון ניצחון המרד על היוונים, אך היסס להכריז על ניצחונו כחנוכה לדורות.  רק לאחר שארע "נס פח השמן" לעיני כלל ישראל, והוכיח לעם ישראל כי פועלם היה בסיוע ההשגחה להביא תשועה לעם ישראל, יהודה הכריז על שמונת ימי החנוכה כ"חנוכה לדורות".  דור תש"ח הבין את גודל השעה ואת חשיבות אמירת הלל ביום העצמאות, אך לא ראה את "נס פח השמן" והיסס לקבוע הלל בברכה לדורות.  רק כשהושלמה המשימה וירושלים שהוכרזה כבירת ישראל כבר בתש"ח שוחררה ואוחדה, דור תשכ"ז נוכחו לדעת שמדינת ישראל אינה רק ניסיון מדיני שעלה יפה.  באו נסי תשכ"ז וחיזקו את האמונה בסיוע האלוהי כבר מימי תש"ח, ולכן התקינו קריאת הלל בברכה לדורות גם ביום שחרור ירושלים וגם ביום העצמאות.

כמו שביום העצמאות אנחנו דורשים מכל חלקי החברה הישראלית לעדותיהם לכבד את חשיבות היום ומנהגיו (עמידת דום בצפירה, אמירת הלל בברכה, במות בידור ומנגל), כך נדרוש מכל חלקי החברה הישראלית לגווניה לעצב את חגיגות יום ירושלים בכל רחבי המדינה באופן ישראלי-יהודי, בו תשתלב גם אמירת הלל בברכה.

בחגיגת יום העצמאות של מדינת ישראל בשמחה ובתשבחות יש ערך חשוב בהחזרת ימי הזיו שבין פסח  לשבועות (תקופת ספירת העומר) להיות התקופה היפה, הפורחת והשמחה בארץ ישראל.  יום העצמאות, ל"ג בעומר ויום ירושלים מטהרים תקופה זו מן הקדרות ומנהגי האבל שאפפו אותה ומחזירים לה את רעננותם הקדומה, ימי זיו וזוהר לעם ישראל במדינת ישראל.

כדי שיום העצמאות ישמר במתכונת יהודית-ישראלית בלוח השנה העברי, חשוב לעגן אותו בתפילה ובברכות בדומה לחנוכה, שהרי היום הראשון בחנוכה נקבע לציון ניצחון החשמונאים על היוונים, שבלעדיו לא ניתן היה לטהר את המקדש ולחדש את עבודתו כולל הדלקת המנורה, המצוינים בשאר ימי החנוכה.

הרבנות הראשית לישראל (בהנהגת הרבנים יא"ה הרצוג ובמ"ח עוזיאל זצ"ל) קבעה כבר בשנת תשי"א את המתכונת לציון היהודי של יום העצמאות הישראלי, שעיקריו: תהילות וברכות מיוחדת, קידוש וברכת שהחיינו בערב יום העצמאות; אמירת הלל מלא, תפילה לשלום המדינה ומגיניה, וקריאת קטע מהנביא  (ישעיהו י' ל"ב – י"ב ו') בשחרית של יום העצמאות.  הרב חיים דוד הלוי הציע להוסיף עוד ברכות ותשבחות ליום העצמאות בדומה לנהוג בחנוכה: להוסיף קריאה בתורה (דברים כ"ו, א'-י"א) להפטרה שכבר קבע הרב עוזיאל; להוסיף "על הניסים" שבו הודאה לה' על הניסים שעשה לדורנו, על שנתן בלב האומות להחליט על הקמת מדינת ישראל, ועל שעמד לעם ישראל במצבם הדל והחלש במלחמת השחרור שהסתימה בקוממיות ישראל.  הוא אף הציע להוסיף בכל אחת מברכות העמידה ביום העצמאות פסוק שבח או בקשה המתייחס למדינת ישראל.

כך, בשילוב של הטקסים הממלכתיים שקבעה המדינה ושל התפילות והברכות המיוחדות, יצוין יום העצמאות כחג יהודי-ישראלי של ממש בלוח העברי על ידי כל קהילות ישראל (ביותר שמחה והשתתפות מחנוכה).

יום עצמאות שמח לתפארת מדינת ישראל !

שאלה: …. ברגע שאישה נוגעת שוב באדם שנגע בה בזמן טומאתה- נניח בילד שלה, או מתיישבת על מושב שנטמא בטומאת נידה- היא שבה ונטמאת בטומאת נידה. במצב של טומאת נידה יש איסור על קיום יחסים…

תשובה:

רבי עקיבא הוא זה שקבע  סימן לסיום הנידה – "תהא בנדתה עד שתבא במים" (בניגוד לעמיתיו הרבנים שחשבו שאישה בנידתה צריכה להיות מנודה – מבודדת, לא להתרחץ, לא להתאפר, לא להתרועע).

לפי הרב חיים דוד הלוי, אין טומאת הנידה אלא למקדש ולקדשיו ולבעלה בלבד. לכן, כל שאישה עושה לבעלה ולביתה, נידה עושה גם כן. בימי טומאת האישה חלות על בני הזוג חובות פרישה שעיקרם: פרישות ממגע מיני, שינה במיטה נפרדת, אכילה ושתייה בכלים נפרדים והימנעות ממזיגת יין או הצתת סיגריה אחד לאחרת. אם הוא חולה או היא חולה, יכול/ה הבריא/ה לסעוד את החולה בהיעדר ברירה אחרת. הרב ח"ד הלוי קובע שאישה נידה צריכה לקיים את כל המצוות שבהן היא מחויבת ושקיבלה על עצמה כבכל יום אחר כשאינה נידה, כולל ביקור בבית-כנסת.  אחרי הטבילה – מוסרות המגבלות.

לאור זאת, הדוגמאות שאת מביאה יכולות לנבוע מפירוש פשוט של הכתוב בתורה, אך לשמחתנו ההלכה הולכת, ופוסקים אמיצים מוליכים אותה ליותר התחשבות שתאפשר לבני האדם בזמננו לחיות על פי עקרונות התורה.

מצוות בדיקת חמץ, היא חלק ממצוות לא תעשה של איסור חמץ בפסח: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות, י"ג, ז')   צריך איש וצריכה אישה לכבד את חדרי ביתו/ה בניקיון יסודי קודם הבדיקה, שהרי אי אפשר לבדוק היטב ללא ניקוי יסודי מוקדם. מיד אחרי ניקוי החמץ וביעורו, בודקים בדיקת חמץ לאור נר או פנס, ומברכים על ביעור חמץ; אחר-כך (בערב או בבקר) מבטלים את החמץ.

נוהגי ביעור חמץ ובדיקת חמץ עוררו מתח סביב האישור או האיסור לסמוך על נשים בבדיקת חמץ.  נטען נגדן "שהן עצלות והן בודקות כל שהוא כל שהוא". הרב חיים דוד הלוי מסביר:  "עצלות – עושות מלאכתן במתינות וביסודיות …  בודקות כל שהוא – אינן טרודות בעסקים אחרים ובודקות בכל כחן יפה יפה". על כן הוא קובע שאין כל סיבה שלא לסמוך על נשים בבדיקת חמץ.

אנחנו סומכים על נשותינו ומקבלים את בדיקת החמץ שלהן.  בכל קביעה אחרת, יש פגיעה בכבוד האישה ללא כל יסוד.

אז השנה – מי שלא סומך עלייך שתבדקי, שינקה בלעדייך…

אני מאחל לכם שהכנסת אליה נבחרתם תמלא את ימיה ותצליחו לשרת בה את מדינת ישראל נאמנה.

ברצוני להזכיר לכם שבמדינת ישראל הדמוקרטית והיהודית, מצופה מכם לתת דוגמא אישית בהתנהגותכם ובמעשיכם, שיתבססו על: חכמה, ענווה, יראה, שנאת ממון, אהבת אמת וצדק, ואהבת הבריות. מעמדכם וסמכותכם ניתנה לכם על ידי הבוחרים שבחרו בכם. בפעילותכם, זיכרו לייצג נאמנה את בוחריכם. בהחלטותיכם, תשקלו את העניין העומד להכרעה ביושר, ואל תיכנעו למידע מוטה או ללחצים וסחטנות. תצביעו לפי מצפונכם וזכרו שהרוב קובע, אך עליו להתחשב במיעוט. כדאי שכל מעשיכם ייעשו בשקיפות ויהיו גלויים לרבים, כך שהציבור ידע על פעלכם ויוכל להגיב עליו.  אנא נהלו את הוויכוחים והמאבקים הנחוצים לחיים דמוקרטיים בהקפדה על תרבות הדיבור וללא שנאה.

אם כך תנהגו – במדינת ישראל דמוקרטית ויהודית מאוזנת נתברך כולנו!