רובה של פרשת "ויקרא" עיניים טכניים לכאורה של הקרבת קורבנות. רבים תוהים למה עלינו לעסוק בקורבנות שאינם שייכים לזמננו, או כי זמנם עבר כדברי הרמב"ם, או כי העם לא הגיע לרמה המוסרית שתאפשר להקריב קורבנות, וגם אז יקריבו קורבנות מנחה מן הצומח, כדברי הרב ח"ד הלוי. אם נקרא מתי ולמה מביאים קורבנות, נמצא ערכים חשובים שגם כיום הם שייכים לנו ולקורה בחברתנו.
"ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ … או הודע אליו חטאתו … והביא קורבנו": כל אדם שהבין ששגה, או כשהוכיחו אותו על עבירה, צריך לשוב לדרך הישר ולבטא את הכרתו בעבירה בתשלום קנס (שהיה בעבר קורבן).
"ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל… ונודעה החטאת… והקריב הקהל": כל קהילה שהבינה שהיא נוהגת באופן לא ראוי, או כשהסבירו לה שהיא לא מתנהגת לפי אמות המוסר החברתי – צריכה לשנות התנהגותה ולבצע שרות לטובת הציבור בו פגעה.
"אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו": אם מנהיגים רוחניים לא מכבדים את הוראות המדינה, או פוגעים בחכמים אחרים, או מעליבים קהילות אחרות משלהם – עליהם לבקש סליחה ולבטא את תשובתם במעשה מפייס.
"אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוהיו אשר לא תעשינה …או הודע אליו חטאתו … והביא את קרבנו": אם בעל שררה ממלכתית או תפקיד ציבורי מפר את מחויבויות תפקידו, או אם יש מחאה קשה של הציבור על תפקודו – עליו להסיק מסקנות, ולפעול באופן שישכנע את הציבור שחזר בו והתגבר על מחדליו.
מפרשת "ויקרא" נסיק שהחוק מחייב את כלם, אף אחד לא מעל לחוק, ומי ששוגה או חוטא – צריך להזדרז ולשפר את דרכיו, ולשלם קנס כלשהו על עבירותיו.